הגיע הזמן לרוץ

שלום, אני בת חן (נזירי) אלישביץ, בת 28, וגרה באור יהודה.
בלילה של כ"ב סיוון תש"ע, בשעת לילה, התהפכו חיי. עד לאותו הרגע הייתי צעירה רגילה בתחילת דרכה, רק בת 19. מאותו הרגע, חושך ואז אור.
זה קרה כשהייתי בצומת ניצנים, כשלפתע פגעה בנו מכונית שסטתה לנתיב שלנו. כתוצאה מהתאונה התרסקו חוליות הצוואר שלי. אני זוכרת איך ניסו לחלץ אותי מהרכב והבנתי שמשהו רע קרה. צרחתי לפרמדיק שאני לא מצליחה להזיז את הרגליים ושזה לא הגיוני…
בבית הרפואה גילו שאני משותקת מהחזה ומטה. כתוצאה מהשיתוק, גם שרירי הנשימה נפגעו ולא הייתי מסוגלת לנשום בכוחות עצמי. הרופאים אמרו להוריי שהסיכויים שלי לחיות לא גדולים ושהגיע הזמן להיפרד. מורדמת ומונשמת הועברתי ל'סורוקה' להמשך הטיפול, אבל הרופאים נלחמו על חיי והצליחו לייצב את מצבי. 
לקח עוד זמן עד שהבנתי שיותר לא אוכל עוד לעמוד על רגליי. פתאום הייתי צריכה ללמוד להתלבש לבד ולעשות את הפעולות הבסיסיות הפשוטות ביותר. כמה בכיתי כשניסיתי לנעול נעל בכוחות עצמי ולא יכולתי…
בשלב מסויים הכרתי את בעלי יהושע אלישביץ, וביחד החלטנו להמשיך הלאה את חיינו במשותף. התחתנו בכפר חב"ד בחתונה שמחה, וב"ה יש לנו כיום חמישה ילדים מתוקים. 
עם הרבה אמונה בבורא עולם, ועם כמויות אינסופיות של כוח רצון וגישה לחיים, הצלחתי לשקם את חיי ולבנות לעצמי חיים חדשים. היום, בגיל 28, אני על כיסא גלגלים עדיין, אבל עצמאית לגמרי. 
לאחרונה נודע לי על ניתוח עמוד-שדרה חדשני ומיוחד שנעשה בחו"ל בידי פרופ' ווילאם סמית, ראש מחלקת ניורו-כירורגיה בבית הרפואה האוניברסיטאי בנבדה שבארה"ב. הניתוח הזה יכול לתת לי הזדמנות נדירה לחזור ולעמוד מחדש על רגליי. אני כל כך רוצה בזה – בשבילי אבל בעיקר בשביל הבית, בשביל הילדים שכל כך חולמים לראות אמא הולכת, אמא רוקדת, אמא כמו אצל כולם. 
הדבר היחיד שמפריד ביני לבין הניתוח והתקווה – זה הכסף. עלויות הטיסה והניתוח מסתכמים בסכומים גבוהים שאין באפשרותנו לממן. 
עד עכשיו עשיתי את כל המסלול לבד, וכעת אני צריכה שתתנו לי יד; יד ולב…
ההצלחה של מיזם מימון המונים היא המפתח של משפחתי כולה לחיים נורמליים במובן הכי בסיסי של המושג. אני צריכה את הלב שלכם כדי לסייע במימון העלויות על מנת שאוכל לקום ולהתחיל ללכת. 
מדובר בקמפיין קצר-מועד שייערך בימי ראשון ושני ז' – ח' תשרי מעל גבי הרשת, וכעת, ערב יום כיפור, זה בדיוק הזמן. 
אני מבקשת בכל-לב: תנו לי את ההזדמנות הנדירה הזאת לתת לחיי, לביתי ולילדיי את הדבר הכל-כך בסיסי: לעמוד על הרגליים וללכת.

(התרומות מוכרות לצרכי מס לפי סעיף 46)